חיפוש

חיפוש עפ"י נושאים:

חיפוש חופשי:

שאלה:

האם מותר לשתות וויסקי תוצרת נכרית?

תשובה:

משקאות חריפים - ברנדי וקוניאק אסורים, כי הם מופקים בדרך כלל מענבים ודינם כיין, והם נחשבים כ'סתם יינם'. יש משקאות אלכוהוליים המיוצרים מפירות אחרים, כגון: 'קלבדוס', המיוצר בצרפת מתפוחים; 'סליבוביץ', המיוצר בבלקן משזיפים ועוד. אם ברור מהתוית שעל הבקבוק שאין במשקה כל רכיב מענבים מותר לשתותו. כל סוגי "אוזו" – אסורים. וודקה מותרת בשתייה רק אם היא נושאת הכשר מוכר או שהיא מוכרת באותו מקום ככשרה.

סוגי הוויסקי: בולבון, שיבס, ווייט-הורס, וויט-לבל, ג'ין לונדוני - כשרים. הוויסקי מיוצר מדגנים ולכן הוא בחזקת חמץ. ישנם סוגי וויסקי שמערבים בהם אלכוהול מיין או שמיישנים אותם בחביות שהיה בהם יין, ואז הם אסורים. לכן, סוגים אחרים צריכים סימן הכשר.

המשקאות: ארק, רום, "אייריש קרים" ומוצרט-ליקר כשרים רק עם סימן הכשר מוכר, השניים האחרונים חלביים.

■ בירה – בירה לבנה ללא תוספת טעמים נוספים, מקובלת ככשרה בכשרות רגילה. עלולה להיות לגביה שאלת 'חדש' (אמנם רבים נהגו בחו"ל להקל בדין 'חדש', אך זו קולא מחמת הדוחק, ולפיכך יש מקום לחלק בין מוצרים בסיסיים כמו לחם, לבין בירה וכדומה). 

פוסק: הרב אלישיב קנוהל והרב שמואל אריאל

ספר: ואכלת - ושבעת

מקור: פרק יג עמוד 246

תשובה נוספת:

מוצאו של הוויסקי מסקוטלנד ואירלנד ובגאלית משמעות השם: "מי החיים". קרוב אליו, משקה
הנקרא Bourbon. ההבדל ביניהם הוא שבעוד הוויסקי מיוצר אך ורק משעורה, הבורבון מיוצר
מ- 51% תירס לפחות.
לייצור וויסקי, הנחשב לאמנות, נדרשים חומרי גלם מעטים: מים, שעורה, קבול (peat) ולפעמים קרמל ושמרים, ויש בו ששה שלבים. א. הלתתה - הנבטת גרעיני השעורה במים למספר ימים ולאחר מכן ייבוש בעשן על ידי אדמת קבול הנותנת לו את טעמו המעושן. ב. התססה - לאחר הרתחה בטמפ' של 67C כדי לפרק סוכרים ועמילנים מוכנס הנוזל ל wash back ובטמפ' של 20C מתחיל הנוזל (בתוספת 8% שמרים) לתסוס ליומיים ומתקבל אלכוהול. ג( זיקוק - אידוי האלכוהול וצינונו במכלי נחושת בתהליך רציף או רב שלבי מופק נוזל בריכוז 70% אלכוהול. ד( יישון - זהו השלב המשמעותי מבחינת הכשרות. הוויסקי מועבר לחביות עץ אלון ומדולל לריכוז של 63%. היישון מתמשך 3-25 שנה. (סינון – קירור הוויסקי לטמפ' קרובה ל- 0C
וסינון עדין למשקה צלול.) בלנדינג - בוויסקי שאינו סינגל מאלט מערבבים מספר סוגי וויסקי כדי ליצור טעם מסויים. יצרניות הוויסקי כפופות לחוקים נוקשים שאינם מאפשרים ערבוב של חומרי גלם אחרים בוויסקי.
בעיית הכשרות מתעוררת בשלב היישון בחביות שהכילו "סתם יינם" שהוא איסור דרבנן לפי שטעמו נספג בוויסקי. גדולי הפוסקים שדנו בשאלה ה"אגרות משה", ה"מנחת יצחק", ובימינו, הגאון ר' אשר וויס. מנו טעמים רבים לפיהם יש להתיר וויסקי שיושן בחביות יין: לא היין משביח את טעם הוויסקי, אלא שילוב של גורמים שונים כגון סוג העץ של החבית, המקום במרתף ועוד. מה גם
שברוב המקרים מדובר בחביות שעברו עליהן י"ב חודש טרם שהוכנס וויסקי מה שפוגם את טעם היין. מבחינת הכשרות מבחינים בין ארבע דרגות:

א. רוב סוגי הוויסקי בעולם מיושנים בחביות bourbon שלא הכילו יין כלל. על אלו נכתבה
תשובה של הרב אשר פדווא מבית הדין בלונדון והם מותרים ללא ספק.
ב. וויסקי ב sherry cask שמותר לכל הדעות:
טעם היין אינו מורגש או שמדובר בחביות ישנות
או שרק חלק מהוויסקי התיישן ב sherry cask ולכן חל הכלל "זה וזה גורם".
ג. וויסקי שיושן בכוונה בחביות יין )בד"כ יין ספרדי כמו pedro ximenez ( וטעם היין חזק ומורגש יותר. נקרא בד"כ special cask או כינוי דומה.
כאן התירו הפוסקים על פי "הנודע ביהודה" סי' נ"ו המקל בזה היות ומדובר בטעם יין ולא ביין עצמו, ועל פי הט"ז והאג"מ הפוסקים שבוויסקי היין במקרה זה בטל 1:6 )עובדתית יתכן שיש אפילו ביטול בששים לשיטות המחמירות(.
ד. Special finish או triple cask או double matured. מיושן תחילה בחביות רגילות ולאחר מכן מוכנס לחביות יין קטנות יותר כדי לתת בו טעם היין. האג"מ מתיר כי גם כאן בסופו של דבר בטל טעם היין ב 1:6- מדין "זה וזה גורם". הגר"א וויס מתיר כיוון שלדעתו לא חלה כאן ההגדרה ההלכתית של "טעם". "טעם של איסור" יכול לעבור על ידי חום או כבישה אבל לא בפרק של שנים רבות כ"כ כמו בוויסקי ולכן אין זה "טעם" אלא "ריאקציה כימית" ויש להתיר.

פוסק: הרב דוד סתיו והרב אורן דובדבני - ארגון רבני צהר

ספר: צהר לכשרות בחו"ל

מקור: עמודים 19-20

הלכה למעשה יש להתייעץ עם מורה הוראה

חפשו עוד ב: חוץ לארץ

חזרה לדף הקודם
הרשמה להלכה יומית
שם:
דוא"ל:
שליחה