חיפוש

חיפוש עפ"י נושאים:

חיפוש חופשי:

שאלה:

האם יש חובה לתרום דם או מח עצמות?

תשובה:

ראוי ומומלץ לתרום דם מגדר "לפנים משורת הדין" מה עוד שהדם מתחדש תוך זמן קצר. בנוגע לתרומת מח עצמות, כאשר מתברר שהמח שלו מתאים להביא מרפא לפלוני, ואומנם גם כאן הגוף מתחדש, אך הוצאתו  מהגוף כרוכה בכאב וצער, ולכן אין להפעיל על התורם לחץ פסיכולוגי וכו' הגם שזו מצווה רבה, אך אי אפשר לחייבה (הרב זלמן אויערבך הובא גם בנשמת אדם אה"ע סי' פ)

פוסק: מכון התורה והארץ- שבי דרום

ספר: אמונה עתיך

מקור: ניסן מספר 103 סעיף 9 הרב יוסף איתן.וראה שם עוד

תשובה נוספת:

  חיוב תרומת דם (תשובה זו קבלנו מהרב אלחנן פרינץ מחבר שו"ת אבני דרך. התשובה דלהלן תפורסם אי"ה בכרך ט)

הגמרא במסכת סנהדרין (עג, א) אומרת שכאשר נמצא חבר בצרה, קיימת חובה לעזור לו, והכי איתא: "מניין לרואה את חבירו שהוא טובע בנהר, או שחיה רעה גוררתו ועומדת לטורפו, או שליסטים באים עליו להורגו, מניין שהוא חייב להצילו? תלמוד לומר (ויקרא יט, טז): "לֹא תַעֲמד עַל דַּם רֵעֶךָ". ומבואר שם בהמשך כי אם חפץ שאבד חייבים להשיב, על אחת כמה וכמה כאשר מיירי בנפשו של אדם.

הפוסקים דנו האם על האדם לסכן את עצמו לצורך קיום מצווה זו. רוב הפוסקים סוברים שהאדם אינו מצווה להיכנס לסכנת נפשות בשביל להציל את חבירו, כפי שדרשו במסכת יומא (פה, ב) "וחי בהם - ולא שימות בהם", דין זה חל אף במצוות "לֹא תַעֲמד עַל דַּם רֵעֶךָ", וכ"כ רבנו יונה (בספר איסור והיתר, כלל נט דין לח), הסמ"ע (חושן-משפט תכו, ב), שולחן ערוך הרב (אורח-חיים שכט, ח. הלכות נזקי גוף ונפש ז), משנה ברורה (שכט סקי"ט) ושו"ת ציץ אליעזר (ט, מה). וע"ע באסיא (ז עמוד 4) בדברי הגר"י זילברשטיין.

אולם יש סוברים שמצווה זו של "לֹא תעמד" הינה ייחודית מיתר המצוות (כיוון שמיירי בהצלת חיי אדם), ומכיוון שחבירו נמצא כעת בסכנת מוות, קיימת חובה להיכנס לספק סכנה בכדי להצילו. וכן משמע מהגהות מיימוניות שהובאו בבית יוסף (חושן-משפט תכו).[1]

פוסקים רבים העלו דאף דאין חובה להיכנס לספק סכנה בכדי להציל את חבירו, ממידת חסידית ראוי להציל את חבירו, והכי איתא בשו"ת אגרות משה (יורה-דעה ב, קעד), שערי עזרא (חושן משפט קכה), שו"ת יחוה דעת (ג, פד) ושו"ת משנת יוסף (יא, קיז). וע"ע בשו"ת משפט כהן (קמג). ואין בזה איסור של חבלה כיוון שיש בתרומת הדם מצווה של הצלת נפשות (הגרשז"א נשמת אברהם יורה-דעה שמט עמוד רסה).

נראה שכיום בתרומת דם אין האדם (רוב מוחלט של האנשים) נכנס לספק סכנה, אולם הוא מציל את חבירו ממוות, לפי"ז יהא מקום לחייב את הבריות לתרום דם. ואף אם יאמרו הבריות דיש בזה סכנה מועטת, הרי שגם בדוגמאות שהגמרא מנתה קיימת סכנה מועטת (כגון: הרואה אדם טובע בנהר). אלא שיש לחדד ולומר דכל זה מיירי כאשר נמצא אדם לפנינו הזקוק לדם, שאז מצילים אותו ממוות כפשוטו, אך אם אין מקרה מיוחד ובנק הדם מבקש שיתרמו (דזה קורה באופן קבע), נראה לי דכל התורם זוכה במצווה חשובה, אך מי שאינו תורם אינו עובר על איסור "לא תעמד על דם רעך", שכן האיסור הוא דווקא כאשר יש מקרה מולי ואני בוחר להתעלם.[2]

לפי דברינו מובנים דברי שו"ת ציץ אליעזר (טז, כג) שכאשר אין מי שיתרום, עבור אדם הנמצא בסכנה, חובה לתרום דם. ועיין בספר בד קודש (עה"ת פרשת כי תצא) שהעלה דאין חיוב לתרום דם, מדין פיקוח נפש, וכן כתב בשו"ת שואלין ודורשין (ד, צה) ובספר בית מתתיהו (ח"א יט אות יד) בשם הגר"ח קנייבסקי. ועיין בשו"ת תשובות והנהגות (א, תתצה) שכתב כי פשיטא דחייב לתרום דם בעת פיקוח נפש. ועיין בזה בשו"ת משנה הלכות (ד, רמה).

בשו"ת שבט הלוי (ה, ריט) כתב שכאשר מבקשים מאנשים עם סוג דם נדיר לתרום דם עבור חולה מסוכן, קיימת עליהם חובה לתרום בכדי להציל את החולה. ועיין עוד בשו"ת מנחת יצחק (ו, קג) ובספר לנתיבות ישראל (א עמוד קיט).

ראוי לסיים ולומר דאף שאין חובה להיכנס למצב סכנה כתב המשנה ברורה (שכט, סקי"ט): "ומ"מ אם יש סכנה להמציל אינו מחויב דחייו קודם לחיי חבירו, ואפילו ספק סכנה נמי עדיף ספיקו דידיה מודאי דחברו אולם צריך לשקול הדברים היטב אם יש בו ספק סכנה ולא לדקדק ביותר כאותה שאמרו המדקדק עצמו בכך בא לידי כך (פתחי תשובה חו"מ תכו)".

העולה לדינא: כאשר עומד מולנו מקרה של צורך בתרומת דם קיימת חובה לתרום (אלא א"כ ישנו סיכוי יותר מסביר שנותן הדם ינזק מהתרומה). אולם כאשר מבקשים מהציבור לתרום דם באופן כללי, ראוי ממידת חסידות לתרום, אך מי שאינו תורם אינו עובר על איסור בזה[3].

 

ובזה הנני ידידו דושה"ט בברכה מרובה,

בברכת התורה ובציפיה לישועה

אלחנן פרינץ – מח"ס שו"ת אבני דרך



[1]  לא ניתן להוכיח בזה מהירושלמי (תרומות ח), ממה דמצינו שרב אסי נתפס על ידי שודדים והם רצו להורגו. רבי יונתן התייאש מלהצילו ואמר "יכרך המת בתכריכיו", אולם רבי שמעון בן לקיש, אמר שהוא ינסה להצילו, אף אם יכשל ויהרגו אותו. ואין הכרח לומר שממעשה זה ניתן להוכיח, דמי אמר דהלכה כר"ש, ועוד, יתכן שידע שרוב האחוזים שיצליח להציל כיוון שבמשפחתו ידעו כיצד להתנהל עם שודדים (עיין גיטין מז, ב. בבא-מציעא פד, א). ועיין עוד בזה בהעמק שאלה (קכט, ד) ובשו"ת יד אליהו (מג).

    בדברי הרדב"ז האריכו הפוסקים לדון, האם קיימת בדבריו סתירה בין תשובותיו (ג, תרכז מול ה, אלף תקפב).

[2]  לאחרונה ניגש אל תלמידיי אדם שהציע תשלום עבור תרומת דם, ויש לדעת כי לכתחילה אין ראוי לתרום על מנת לקבל שכר (עיין שו"ת וישב משה א, צג-צד).

[3]  בשו"ת משנת יוסף (יא, קיז) הוסיף כי "א"א לומר שהוא חיוב, אם אדם מפחד על דמו, כי הדם הוא הנפש, וגם אינו יודע למי יגיע דמו".

פוסק: הרב אלחנן נפתלי פרינץ

ספר: שו"ת אבני דרך

מקור: כרך ט

תשובה נוספת:

מותר לקנות מאכלים למרות שיש חשש שנגעו בהם יהודים שלא נטלו ידיהם שחרית.

פוסק: הרב אליעזר מלמד

ספר: פניני - הלכה

מקור: תפילה פרק ח סעיף ז

תשובה נוספת:

מותר לעובד זר לגעת בדברי מאכל של מעסיקו, למרות שהנכרי לא נטל ידייו.

פוסק: הרב רחמים פנחסי

ספר: יעבדוך עמים

מקור: נטילה עמוד א סעיף א וראה שו"ע סימן ד סעיף ה

הלכה למעשה יש להתייעץ עם מורה הוראה

חפשו עוד ב: רפואה ובריאות

חזרה לדף הקודם
הרשמה להלכה יומית
שם:
דוא"ל:
שליחה