חיפוש

חיפוש עפ"י נושאים:

חיפוש חופשי:

שאלה:

האם וכיצד חולה סוכרת יכול למעט באיסורי שבת?

תשובה:

 

התשובה תלויה במחלוקת אם שבת "הותרה" מפני פיקוח נפש או "דחויה"[1].

לכאורה, לפי הסוברים ששבת "דחויה" יש למעט באיסורים, ואם אפשר, צריך שאת המלאכות יעשה בשינוי או בגוי או קטן. ולסוברים ששבת "הותרה" יכול לכתחילה לעשות את כל צרכיו בדרך הרגילה.

רוב הפוסקים[2] נוטים לומר ששבת "דחויה" מפני פיקוח נפש, ולכן יש להשתדל למעט ולצמצם כמה שאפשר[3] בפעולות הנדרשות, בחומרתן או בדרך הביצוע, גם באיסורי דאורייתא ונראה שגם באיסורי דרבנן[4].

וכדי שלא יחששו לטפל בחולה, יש לזכור שהשולחן ערוך (אורח חיים שכח, ד) כתב שדרך הטיפול בחולה היא ש"עושים לו כל שרגילים לעשות לו בחול", וכל הנוהג כך, למרות שהיה יכול לשנות, עושה כשורה, משום שפיקוח נפש דוחה שבת. ורק אם אין שום חשש שהשינוי יגרום לעיכוב בטיפול ראוי לשנות ולמעט במלאכות. וכל שכן אם הטיפול שעושים עבור החולה לא צריך להיות מיידי ויכול להתעכב ועיין בהערה[5].

לאור כל האמור, חוץ מבשבת עצמה שחייב למעט במלאכות שבת שהותרו לצורך פיקוח נפש, גם מבעוד יום ראוי לאדם להכין כל דבר שאולי יצטרך לו בשבת לצורך החולה, שהרי מצווה למעט בחילול שבת ככל האפשר, ואם ודאי יודע שיצטרך לו בשבת, חייב הוא להכין מבעוד יום[6].

הנחיות ועצות לצמצום במלאכות

נציע כמה הנחיות ועצות לצמצום אפשרי במלאכות האסורות בשבת הקשורות לחולי סוכרת:

א.  ראוי להכין מנורה דולקת לפני שבת, שמא יצטרך לבדיקת סוכר בלילה, ולא יצטרך להשתמש בתאורה של המכשיר, ובכך חוסכים בפעולה מיותרת במכשיר[7].

ב.   יש להשתיק לפני שבת את צפצופי המכשיר בשלבי הבדיקה השונים אם הדבר מתאפשר[8].

ג.   יש עדיפות למחט או למכשיר המוציאים פחות דם[9].

ד.   במקומות שאפשר יש לעשות את המלאכה בשינוי וכדלקמן[10].

ה.  לגבי מכשיר בדיקת סוכר, יש להפעיל את האלקטרוניקה בשבת באמצעות הכנסת ה'סטיק' בשינוי, ולא במישרין על ידי לחצןON , ובכך גם חוסכים בפעולה מיותרת במכשיר[11].

ו.    כמו כן, אם אפשר יש לעשות את פעולת הדקירה בשינוי, כגון שילחץ על כפתור הדוקרן בגב האצבע[12].

ז.    אם אפשר, יש לתת לדם לצאת מעצמו לאחר הדקירה, ולא לסחוט את המקום או לשאוב את הדם. אמנם אם יש צורך לסחוט את הדם יש לעשות כך בשינוי[13].

ח.  על כפתורי משאבת האינסולין יש ללחוץ בשינוי כלאחר יד, כגון על ידי מזלג או על ידי מפרקי האצבעות[14].

ט.  אם יש חשש של פיקוח נפש וצריך לטלפן לרופא כדי לקרוא לו או לבקש ממנו הוראות טיפול – ירים את השפופרת בדרך שונה ממה שרגיל לעשות, כגון בשתי ידיו או ידליק את המכשיר על ידי גב האצבע או מפרקי האצבעות[15].

י.    האחרונים נחלקו אם צריך לעשות את כל הפעולות הנזכרות על ידי גוי או קטן אם אפשר לעשותן בלא שהייה, כגון שהגוי או הקטן לפנינו ואין צפי לעיכוב[16].

סיכום

לדעת רוב הפוסקים יש למעט באיסורים אם הדבר מתאפשר גם לחולה שיש בו סכנה[17]. אבל במצב של פיקוח נפש, כגון היפרגליקמיה או היפוגליקמיה, ואי אפשר לעשות את הפעולות בשינוי או בהיתר במהירות וביעילות – יש לבצע את כל הפעולות הנדרשות כבימות החול, במהירות האפשרית גם מבלי לשנות או לעשותן בהיתר.

 



[1].   הראשונים נחלקו אם שבת הותרה או דחויה בפני פיקוח נפש (עיין בבית יוסף אורח חיים סימן שכח, יד. דעת הרשב"א והר"ן ששבת דחויה וכן נראית דעת הרמב"ם, ודעת המהר"ם מרוטנברג ששבת הותרה).

      כלומר אם שבת הותרה במקום פיקוח נפש, היינו שאיסורי שבת לא נאמרו במקום פיקוח נפש, ופעולת ההצלה מותרת לחלוטין. ואם שבת דחויה במקום פיקוח נפש, היינו שאיסורי שבת קיימים גם במקום פיקוח נפש, אלא שפיקוח נפש גובר על איסורי השבת ודוחה אותם.

      ונפקא מינה בין השיטות היא אם צריך למעט במספר האיסורים וחומרתם, כגון לעשות על ידי שינוי אם ניתן לעשות זאת בלא שום חשש סכנה.

      הסובר שבת הותרה, מכיוון שבפיקוח נפש איסורי שבת לא קיימים והרי הם כחול לגבי אותו אדם באותו מצב, אין צריך למעט באיסורים [ואף שביומא (פג, א) אמרו בעניין אכילה ביום הכיפורים למי שאחזו בולמוס, שמאכילים אותו "הקל הקל תחילה", ישנם טעמים לחלק בין דין זה לנידון דידן, עיין ילקוט יוסף חלק ד עמוד קפז]. ואילו לסוברים ששבת דחויה, מכיוון שעדיין קיימים איסורי שבת, יש למעט מלעבור על איסורים אם ניתן.

      נפקא מינה נוספת היא אם חייב אדם להכין מבעוד יום כל דבר שיצטרך לו בשבת לצורך החולה על מעט לצמצם בחילול השבת (אמנם עיין בדברי יציב אורח חיים סימן קע שגם לסוברים ששבת הותרה מפני פיקוח נפש, מבעוד יום שבת דחויה מפני פיקוח נפש).

      ומכל מקום, אם דרך ההיתר כרוכה בטרחה יתרה או הוצאות מרובות, אף לסוברים ששבת דחויה בפני פיקוח נפש, הרי זה נחשב היתר גמור. ולדעת רוב הפוסקים הוא אינו מחויב למעט באיסורים שנדחו מפני פיקוח נפש בנידון כזה (ועיין בפרק הבא שדנו בשאלה זו).

[2].   הרמ"א (אורח חיים שכח, יב); שולחן ערוך הרב (סימן שכח סעיף יג); כך לדעת הקיצור שולחן ערוך (סימן צב ס"ק א); שמירת שבת כהלכתה (פרק לב ס"ק כח ובהערות שם); מנוחת אהבה פרק כא, ו ועוד רבים מהפוסקים. ברם, עיין בילקוט יוסף (שבת חלק ד סימן שכח סעיף קב-קג) שאין צריך למעט בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה, לא על ידי גוי או קטן, ואפילו אם אין הדבר גורם שום חשש לעיכוב וספק סכנה אין צריך למעט אפילו בשינוי. כי שבת הותרה מפני פיקוח נפש. אמנם למעשה כמעט ואין בזה מחלוקת כמבואר לקמן.

[3].   הכוונה במה שכתבנו "כמה שאפשר" היא שאפשר לבצע את הפעולה בלא שום חשש שהדבר יגרום לעיכוב, ולו הקטן ביותר, בטיפול בהווה או בעתיד בבטחה ובלא בעיות או טרחה גדולה. וראה בהמשך. אבל אם השינוי מעכב את הטיפול – מצווה לעשות בלא שינוי ולמהר הדבר בכל כוחו.

[4].   לגבי איסורי דאורייתא זה פשוט כמבואר במקורות הנ"ל. אמנם מצינו מחלוקת בפוסקים אם יש למעט גם באיסורי דרבנן, וכך משמע מדברי המשנה ברורה (סימן רעח ס"ק א) שכתב שאם צריך לכבות נר בשביל חולה שיש בו סכנה, אם אפשר עדיף להוציא את הנר לחדר אחר מאשר לכבותו, אף ששניהם מדרבנן (דהיינו טלטול מוקצה ומלאכה שאינה צריכה לגופה), וכן בסימן של ס"ק ז, לגבי יולדת שצריכה שמן, עדיף להביא לה בכלי תלוי בשערה מאשר תסוך השמן בשערה ותביא אצלה ותסחוט את השער, מכיוון שנוסף כאן איסור סחיטה, אף שהוא גם מדרבנן, ואם אפשר להביא את השמן בידה, כך עדיף. ומשמע שיש לעשות הקל הקל תחילה גם באיסורי דרבנן. וכן משמע מהשמירת שבת כהלכתה (פרק לב ס"ק כח, ע, והערה ריז). וכן כתב בתורת היולדת (פרק לג הערה א) ובארחות שבת (פרק כ ס"ק לט). ושאלתי את הרה"ג יעקב אריאל אם חולה שיש בו סכנה שצריך לעבור על איסור דרבנן לצורך רפואתו בשבת, וניתן בבטחה למעט באיסור בלא שום איחור, דחייה או פקפוק בדבר (כגון לעשות בשינוי, ובכך האיסור יהיה 'שבות דשבות'), האם חייב לעשות כך או שמא אין צריך לדקדק כל כך בלמעט באיסורי דרבנן, וכל העניין של למעט באיסורים כשניתן לחולה שיש בו סכנה נאמר דווקא על מלאכות דאורייתא? וענה לי שצריך למעט. ברם, בשו"ת דברי יציב (אורח חיים סימן קע) כתב כי המחלוקת אם שבת הותרה או דחויה אצל פיקוח נפש היא רק בנוגע לאיסורי דאורייתא, אבל באיסורים מדרבנן, לכולי עלמא שבת הותרה אצל פיקוח נפש. וכן כתב האבני נזר (חלק א סימן קיח אות ה), ועיין בשמירת שבת כהלכתה (פרק לב הערה רב) שכתב בשם הגרש"ז אוירבך שאיסור דרבנן הותר במקום פיקוח נפש, אך הוסיף שזה רק  כשמדובר בגוף הדבר שצריכים עבור החולה שכן גם בדרבנן אין לזלזל. ולכאורה הדברים חולקים על דברי המשנה ברורה המובאים לעיל. וכתב הגרש"ז שם לגבי דין היולדת הצריכה לשמן, שמכיוון שהצורך הוא רק שמן ולא כלי, אין להתיר להוציא את השמן בכלי אם אפשר ביד, אף שההוצאה בכלי תלויה בשער, יש בו גם כן הוצאה מדרבנן עכ"ל. ונראה שהוא הדין לגבי הוצאת השמן בשער, שמכיוון שאין צורך בסחיטה ועוד אפשר למנוע את איסור הסחיטה, אין להתיר אף שזה מדרבנן וכמבואר לקמן. עוד אפשר לומר ששונה דין יולדת, שמעיקר הדין היא צריכה למעט אף לסוברים ששבת הותרה (עיין משנה ברורה שם ס"ק ה), ולכן אין להביא ראיה משם. וגם מסימן רעח היה מקום לומר שעדיף להוציא את הנר מאשר לכבותו, כי מעיקר הדין התירו מוקצה עבור חולה (עיין משנה ברורה סימן שכח ס"ק נח), וכאילו אפשר למנוע לגמרי איסור דרבנן, וכמו לגבי סחיטת השיער. אמנם מהביאור הלכה שם משמע שהסיבה שעדיף לטלטל את הנר היא מפני שמלאכה שאינה צריכה לגופה היא שבות חמור יותר שקרוב לאיסור תורה. ואם כן מבואר שיש למעט גם בחומרתו של איסור דרבנן. אמנם גם בזה אפשר לומר שמכיוון שהאיסור הקל מונח לפנינו, יש חיוב לעשות כך, וכמבואר בהערה הבאה, שכתבנו שיש חיוב למעט אם האיסור הקל לפנינו אף לסוברים ששבת הותרה, ואם כן הוא הדין באיסורי דרבנן (ויעויין באבני נזר הנ"ל שמשמע שגם באופן זה אינו חייב). עוד אפשר לומר שמכיוון שמדובר באיסור שקרוב לאיסור תורה יש לעשות הקל הקל, וכמבואר ביומא פג, ב וברש"י שם ד"ה בעציץ שאינו נקוב, וכן אמר לי הרה"ג אשר וייס שחולה שיש בו סכנה אינו צריך לעשות הקל הקל באיסורי דרבנן חוץ מאיסורים שעיקרן מהתורה כמבואר בגמרא שם ובמשנה ברורה.

      ולגבי השאלה אם מלאכה שאפשר לעשותה בשינוי אחד או בשני שינויים, האם חייבים לעשותה בשני שינויים, או שמא אין שני שינויים קלים משינוי אחד, יעויין בתורת היולדת בתחילת פרק לג שכתב שנראה שיש לעשות שני שינויים אם יש זמן לכך. ברם, חלק עליו הרה"ג אשר וייס במנחת אשר (שבת, מכתב תורה סימן טו), וכתב שאין צורך לעשות שני שינויים, שכן לא מצינו הלכה מחודשת זו אחרי שכל גדולי הפוסקים לדורותיהם הרחיבו בדין שינוי במקום פיקוח נפש ולא השמיעונו דין יסודי זה, ומדשתקו רבנן – שמע מינא דלא ניחא לה. וכן כתב הילקוט יוסף (שבת סימן שכח עמוד צז).

[5].   כדברינו כתב הרב אליעזר מלמד, ועיין פניני הלכה (שבת חלק ב פרק כז ס"ק ה הערה 4) שכתב שאף אם יאמרו שלסבורים ששבת הותרה ושאין צורך למעט, מדוע שלא נחוש לכתחילה, אם אפשר, לדעת רוב הפוסקים הסוברים דחויה. ועיין בקונטרס מנחת אשר (פרשת כי תשא תשע"ג), שאף אם הותרה שבת אצל פיקוח נפש פשוט שראוי לו לאדם להשתדל לשמר את השבת כהלכתה. וכן אמר לי הרה"ג אשר וייס שראוי לחולה סוכרת למעט ולעשות בשינוי. ושאלתי את הרה"ג יצחק זילברשטיין אם חולה סוכרת מסוכן שיכול למעט בקלות כגון לעשות בדיקת סוכר בשינוי חייב לעשות כן, וענה לי שחייבים למעט מדין הקל הקל תחילה. וכך מופיע בשמירת שבת כהלכתה (פרק לב ס"ק כח). ויש לדעת שכאשר האיסור הקל ממש לפנינו, וכל שכן כשדרך ההיתר לפנינו, לכולי עלמא לא הותרה השבת. וכך משמע בפשטות ממה שפסק השולחן ערוך (אורח חיים שכח, טז) לגבי חולה הזקוק לשתי גרוגרות, אם היו שתיים בעוקץ אחד ושלוש בעוקץ אחר, לא יכרתו אלא העוקץ שיש בו שתיים. שכן לא הוצרכה התורה להתיר בכהאי גוונא. ועיין במשנה ברורה (סימן רעח ס"ק א) ובשמירת שבת כהלכתה (שם ס"ק כז) וכן נכתב בקונטרס מנחת אשר (פרשת בלק תשע"ה) וכן אף שלדעת הילקוט יוסף, שבת הותרה (לעיל הערה 85), כתב שם בסימן שכח סעיף קלב שיש למעט כשהאיסור הקל יותר מונח לפניו (ויש לומר שלשיטתו שינוי לא נחשב מונח לפניו, וכן מתבאר מדברי השולחן ערוך שם, שלא הצריך לכרות את העוקץ בשינוי, וכן כתב הרה"ג אשר וייס במנחת אשר על המועדים יום כיפור סימן יח שכל שאין שינוי מדרכם הרגילה של בני אדם צריך לנסות ולצמצם בעבירה אף למאן דאמר דהוי הותרה אלא שאין צריך לעשות שינוי). ובשו"ת אגרות משה (חושן משפט חלק ב סימן עט אות ג) כתב שיש חיוב למעט כשדרך ההיתר לפנינו אף לסוברים ששבת הותרה, מדין הקל הקל תחילה. ולכן הלכה למעשה אין כמעט הבדל אם נקטינן 'הותרה' או 'דחויה'. ועיין גם בפסקי תשובות (סימן שכח אות כה).

      ויש לציין שהאור שמח (הלכות מאכלות אסורות יד, יד) כתב שהדין של הקל הקל תחילה הוא דווקא על המטפל, אבל החולה עצמו אינו צריך לדקדק בזה. ברם, ראיתי בתשובתו של הרה"ג אשר וייס לרב שרגא נויברגר (קונטרס מנחת אשר בדיני חולה ביום הכיפורים תשע"ד, סימן כ) שיש בדברי האור שמח תימה, ואין דבריו נראין עיקר בהלכה זו.

      ובשו"ת מהרש"ג חלק ב סימן יד כתב שחולה מסוכן הזקוק לתאנה, וישנה תאנה תלושה שאפשר להציל אותו בה, ובא אחד ותלש מהעץ תאנה אחרת ונתנה לחולה, בוודאי עשה שלא כדין, כיוון שהיה יכול ליתן לו התאנה התלושה והיה אסור לו לקצור את התאנה המחוברת, מכל מקום אם עבר ועשה לא עבר איסור דאורייתא, כיוון שסוף סוף עשה מלאכתו בשביל חולה שיש בו סכנה, אף שהיה יכול להציל באופן המותר אין כאן עברה ואינו חייב על מלאכה זו. וכך שמעתי מהרה"ג אשר וייס, שאף שבוודאי עשה שלא כדין, ואף על פי שדין הקל הקל הוא מהתורה (ולא כקרית ספר הסובר שהוא מדרבנן), איך ניתן לומר שיהיה חייב על מעשה הצלה, הרי סוף סוף הציל חולה שיש בו סכנה. ברם, שמעתי מהרה"ג יצחק זילברשטיין שחמיו הגרי"ש אלישיב חולק, וסובר שזה נחשב חילול שבת ממש (ועיין עוד בתורת היולדת עמוד עו) וכן נראה דעת הביאור הלכה (סימן רעח ד"ה מותר) ועיין בשמירת שבת כהלכתה (פרק לב הערה פח) שכתב שאין דברי הביאור הלכה אלא כאשר דרך ההיתר מונחת לפניו ובכל זאת עבר איסור דאורייתא, אך אם בין כה וכה צריך לחלל את השבת, גם אם חילל שבת בלי כל שינוי, אין חיוב.

[6].   ועיין שמירת שבת כהלכתה (פרק לב ס"ק לד). ונראה שכך משמע מהמשנה ברורה (סימן של ס"ק א) שכתב בענין יולדת שהגיעה לחודש התשיעי, שמן הראוי להכין מבעוד יום את מה שנצרך שמא תזדמן לידתה בשבת, ולא תצטרך לחלל שבת. לעומת זאת אם ודאי יודע שיצטרך לו בשבת לצורך החולה, אדם חייב להכין מבעוד יום את מה שיצטרך החולה, ואסור לו לסמוך על מה שיהיה מותר לו לחלל את השבת אם לא הכין מבעוד יום, כמבואר במשנה ברורה (סימן שמד ס"ק יא ובשער הציון שם ס"ק ט). ועיין שם בשמירת שבת כהלכתה. ושאלתי את הרה"ג יעקב אריאל אם חולה שיש בו סכנה אשר יודע מראש שיצטרך לעבור על איסור דרבנן בשבת צריך להכין את כל מה שיוכל לפני השבת כדי שבשבת יצטרך לעשות פחות מלאכות, או שמא מה שנאמר במשנה ברורה (סימן שמד שם) הוא דווקא על מלאכות דאורייתא? וענה לי שצריך למעט. וראה לקמן שכתבנו שאדם אינו צריך לטרוח טרחה יתרה או להוציא הוצאות מרובות בשביל כך. ויש לעיין במקרה שנודע לו הצורך במלאכה רק בסמוך לשבת, כגון שמיכל האינסולין במשאבה עומד להגמר, שהרי הדבר כרוך בלחיצות כפתור דיגטלי במכשיר, ואם יתפלל תפילת מנחה לא יוכל להספיק להחליף את מיכל האינסולין מערב שבת אלא רק בשבת עצמה, האם יהא מותר להתפלל מנחה אף שזה יגרום לו לעשות מלאכה בשבת לפיקוח נפש, או שעדיף לעשות את המלאכה מערב שבת אף שלא יוכל להתפלל תפילת מנחה (ביחיד)? ויש לומר שלדעת השולחן ערוך והרמ"א (אורח חיים רמח, א; ד) משמע שמותר לצאת שלושה ימים קודם השבת לדבר הרשות, ולדבר מצווה אפילו בערב שבת. ואפילו אם יודע בוודאי שיצטרכו לאחר מכן לחלל שבת משום פיקוח נפש (עיין הערה 130). ואם כן הוא הדין בנידון דידן שמותר יהיה לו להתפלל מנחה אף שזה יגרום לו לעשות מלאכה בשבת לצורף פיקוח נפש. אמנם בארחות שבת (פרק כ הערה מד) כתב בשם הרב שמואל אוירבך שמשעה שנודע לו הצורך במלאכה כבר נחשב עסוק במצוה ופטור מתפילה. וצריך עיון בזה, כי אף שיש חיוב גמור להכין את הנצרך לפני השבת כמבואר לעיל, וכמו בכל המצוות שיש חיוב לעשות את הנצרך כדי שיוכל לקיים את כל מצוות ה' וחייב להשתדל בזה אף טרם הגיע זמן המצוה, אך אין זה מצד עצם חיוב מצות העשה (שכן טרם הגיע זמנה) , אלא משום שזה רצון ה' שבני ישראל יקיימו את כל מצוות ה' כפי שציוונו ולשם כך צריך להשתדל בעוז שיהיה בידו לקיים מצוותיו. והוא הדין במדת החובה למנוע חילול שבת לצורך פיקוח נפש שודאי רצון התורה שנטרח ונשתדל לקיים אף את מצוות הלא תעשה בשלימותן ולמנוע מצב שבו נחלל שבת בהיתר. אך אין זה חיוב מוגדר אלא גדר כללי של רצון התורה (ועיין בכל זה בקונטרס מנחת אשר פרשת בשלח תשע"ב, ולא כמו שכתב הנצי"ב בהעמק דבר דברים ה' י"ב שזהו חיוב גמור בהלכות שבת שלמדו מ"שמור"), ולכן ספק רב אם חיוב זה נחשב כעוסק במצוה שפטור מתפילה, ועיין לעיל הערה 106 שנראה שכן דעת הגרש"ז אוירבך והרח"פ שיינברג שחיוב זה אינו מצווה גמורה. וצריך עוד עיון בזה.

[7].   אמנם למי שיודע שיצטרך לבדיקת סוכר בלילה או זריקה וכדומה וזקוק לאור, חייב להדליק אור מבעוד יום כפי שכתבנו לעיל בהערה 89. ועיין בשמירת שבת כהלכתה (פרק לב ס"ק סג בהערה שם).

[8].   כך גם פורסם בתחומין כד (עמוד 126). מכיוון שחז"ל אסרו להשמיע קול בשבת, בין בכלי נגינה ובין בכל כלי שהוא. ומי שזקוק לצלילים בשל קשיי ראיה וכדו' רשאי להשאירם. ואם אדם שכח לכבות את צפצוף המכשיר לפני שבת לכאורה נראה שאין היתר לכבותו, שהרי הדבר כרוך בלחיצות כפתור דיגטלי במכשיר.

[9].   תחומין כד (עמוד 126) וכפי שכתבנו לקמן. ואין לנסות להוציא פחות דם אם הדבר יגרום לבצע דקירות נוספות עקב כישלון בדיקת הסוכר. שהרי ירבה בכך באיסורים.

[10].  מפני שבשינוי – האיסור יורד מדרגת איסור דאורייתא לאיסור דרבנן והופך את האיסור דרבנן לשבות דשבות. ואף שהחיי אדם (כלל ט סעיף ב; הובאו דבריו במשנה ברורה סימן שמ סוף ס"ק כב) כתב שמלאכה ביד שמאל אינה שינוי חוץ מבמלאכת כותב, שינוי מהותי כמו לחיצה על ידי המרפק או על ידי גב האצבעות ייחשב לשינוי.

 [11]. כך פורסם בתחומין כד (עמוד 126), וראה גם בפסקי תשובות (סימן שכח אות נב הערה 428) וכן כתב הרב מנחם מאיר וייסמאנדל בקובץ תורני אור ישראל 30 תשס"ג. וכדי להדליק בשינוי באמצעות ה'סטיק' אפשר להכניס מעט את ה'סטיק' למכשיר לפני שהוא נדלק, ובלחיצה קלה של גב האצבע לדחוף את הסטיק למכשיר והמכשיר יידלק בשינוי. וכפי שכבר כתבנו אין להוציא את הסטיק מהמכשיר עד שיצטרך לבדיקה הבאה, משום מוקצה.

[12].  כך ראיתי בתשובה של הרה"ג יצחק זילברשטיין (פורסם בקובץ תורני אור ישראל 30 תשס"ג, וכן כתבו שם שאר הפוסקים) וכך כתב לי בתשובה (נספח א') וראה גם בפסקי תשובות (סימן שכח אות נב הערה 428) וכן אמר לי הרה"ג אשר וייס, הרה"ג זלמן נחמיה גולדברג והרב ד"ר מרדכי הלפרין. ויש להיזהר שרק מי שיכול להיזהר ולדקור בשינוי בזהירות ובקלות שיעשה כן. וכך גם אמר לי הרב ד"ר הלפרין. ונוסף לכך, הדבר יכול לגרום לבצע דקירות נוספות עקב כישלון בדיקת הסוכר וירבה בכך באיסורים. אמנם יש להסתפק אם גם בכישלונות הבדיקות ימשיך לבדוק בשינוי עד שיצילח (ובלבד שאין טרחה בדבר), שכן ייתכן שזה עדיין עדיף, שיעשה פעמים רבות איסור שאינו חייב עליו מאשר שיעשה פעמים מועטות איסור שחייב עליו כמבואר בהערה 190.

[13].  כך כתב הגרי"י נויבירט בתחומין כד (עמוד 129 וכן מופיעה באסיא עג-עד ובספר אסיא טו), והשווה שם בין מקרה כזה לפתיחת ברז מים על גבי זרעים שלאחר הפתיחה אינו עושה דבר. וכן ראיתי בתשובה של הרה"ג יצחק זילברשטיין (קובץ תורני אור ישראל שם וכן כתבו שאר הפוסקים) שאם יש צורך ללחוץ על האצבע כדי שיצא הדם יש לעשות על ידי גב האצבע. וכך כתב גם בפסקי תשובות (סימן שכח אות נב הערה 428). והוא הדין אם יוצא דם אלא שצריך ליותר, שכן יש בכך איסור תורה כמבואר במשנה ברורה סימן שכח ס"ק פט; קמז. וגם כאן אין לנסות להוציא את הדם בשינוי אם הדבר יגרום לבצע דקירות נוספות עקב כישלון בדיקת הסוכר כמבואר לעיל. אמנם יש לעיין מדוע יש צורך לסחוט את מקום הדקירה בשינוי, שהרי על ידי הדקירה סביר להניח שכבר עשה חבורה ומתקבץ באותו מקום צרירת הדם, ואף שלא יצא הדם, חייב עליו משום נטילת נשמה, שדם זה כבר נפרד מהגוף ואינו נותן לו עוד חיות וכמבואר בשולחן ערוך (אורח חיים שטז, ח), ואם כן כבר לא שייך איסור בהוצאת הדם הזה מאותו מקום שדקר שכבר נטל את נשמתו, וכמבואר במשנה ברורה (סימן שכח ס"ק פט) לעניין המפיס מן המכה כדי להוציא ממנה לחה, אין חוששים לדם היוצא. ועיין גם בשו"ת הר צבי (ט"ל הרים, חובל) שכתב כן והסתפק רק לדעת הרמב"ם שחובל חייב משום מפרק. ונראה לומר שמכיוון שלא יימלט מלהוציא מן המכה גם דם חדש, יש להוציא בשינוי, ואף שזה פסיק רישא דלא ניחא לה, רוב הפוסקים סבורים שבאיסור דאורייתא אסור מדרבנן, ולכן יש להוציא בשינוי, שכן יש למעט גם באיסור דרבנן כפי שביארנו. עוד אפשר לומר שמכיוון שהמחט כל כך קטנה, אין מספיק דם שנצרר בשביל בדיקת הדם ואם כן, נוח לו שיוצא עוד דם, וזה פסיק רישא דניחא לה באיסור דאורייתא. אמנם מסתבר שהדם שנצרר במקום תחיבת המחט, כיוון שאין נראה לעין אלא על ידי מיקרוסקופ אין בזה איסור (וכפי שכתבנו בהערה 151 לעניין זריקות), ולכן אותו דם שמוציא לבדיקה יש בו איסור דאורייתא וכמבואר במשנה ברורה שם ס"ק קמז.

[14].  הרה"ג יצחק זילברשטיין (פורסם בקובץ תורני אור ישראל שם) הרה"ג שמואל הלוי וואזנר והרה"ג ניסים קרליץ (פורסם בחוברת 'זכרנו לחיים' תשע"ה, בנושא סוכרת ויום הכיפורים) וכך גם בנשמת אברהם (אורח חיים סימן רעח, סעיף ד, 60) בשם הגרי"י נויבירט והגרש"ז אוירבך לגבי מכשיר לבדיקת סוכר וכן בשמירת שבת כהלכתה (פרק לג ס"ק כב).

[15].  שמירת שבת כהלכתה (פרק לב ס"ק מ).

[16].  ראה שולחן ערוך ורמ"א אורח חיים שכח, יב, ועיין שם בט"ז (ס"ק יב, הובאו דבריו במשנה ברורה שם ס"ק לז), שכתב שמכיוון שאם אנשים יחַזרו אחרי קטנים או גויים לבצע זאת במקום סכנה (אפילו אם הגוי נוכח במקום) הדבר יכשיל אנשים לעתיד לבוא, שהרי לא כל הרואים או השומעים יבינו שלא היה דיחוי או איחור, ויחשבו שבמקום סכנה צריך לחזר אחרי גוי או קטן, וזה נגד ההלכה, והדבר עלול לגרום למכשול גדול ואפילו לסכנת נפשות (וכמו שפסק שם, שהרוצה להחמיר ולבקש מגוי לעשות עבורו כשהוא נוכח במקום, יגלה דעתו לרבים באותו פעם שיש היתר לישראל עצמו אלא שהנכרי מזומן כאן. ועיין בשמירת שבת כהלכתה (פרק לב הערה פח) שכתב בשם הגרש"ז אוירבך שאפילו אם עושים על ידי שינוי, יגלה דעתו לפני כל הנמצאים שם, שמותר אפילו בדרך הרגילה). ועיין בשולחן ערוך הרב (שם סעיף יג) שכתב כדברי הט"ז, וכן כתב בערוך השולחן (שם ס"ק ז) על פי רוב הפוסקים, שלמעשה ודאי נכון לעשות דווקא על ידי ישראל ולא על ידי גוי. וכן הכריע בשו"ת אגרות משה (אורח חיים חלק ה סימן כה). והרה"ג יעקב אריאל אמר לי שפוסקים כדעת הט"ז. ולגבי השאלה מדוע לא חוששים לכל זה בדין של הקל הקל תחילה שמא לא ימצא איסור קל בפעם אחרת ויבוא לידי סכנה עיין שמירת שבת כהלכתה (פרק לב הערה צא).

      אמנם כששאלתי את הרה"ג יצחק זילברשטיין אם במקום פיקוח נפש ונמצא גוי או קטן במקום ואפשר לבקש ממנו בקלות לעשות עבורנו מלאכה, האם צריך למעט או שמא הלכה כט"ז? ענה לי הרה"ג שיש לבקש מהגוי אם אפשר, ואם לא – יש לבקש מקטן שאינו בנו (ועיין בהערה 124 מה שכתבנו בקטן שבנו). וראיתי שהחיי אדם (כלל סח, ב) פסק כרמ"א.

      והרה"ג זלמן נחמיה גולדברג אמר לי שאם מדובר במלאכה מדאורייתא ואפשר בקלות לבקש מגוי, כך צריך לעשות.

      והרה"ג אשר וייס אמר לי שראוי לעשות בשינוי. ולא הזכיר בדבריו שגוי או קטן יבצע את הבדיקה. ובשמירת שבת כהלכתה (פרק לח ס"ק ב) כתב שאם הדבר אינו נחוץ לעשותו מיד – טוב לעשות על ידי גוי,

      וכן כתב בנשמת אברהם שם בשם הגרי"י נויבירט והגרש"ז אוירבך: "ישתדל אם אפשר להדליק המכשיר על ידי נכרי". אמנם בשמירת שבת כהלכתה (פרק לג ס"ק כב) כתב שידליק את המכשיר בשינוי, ולא כתב שם שיעשה על ידי גוי. וייתכן שכתב זאת בסתמא, כשאין גוי. ועיין עוד בציץ אליעזר (חלק ח סימן טו פרק ב). ובשו"ת שבט הלוי (חלק ח סימן עד) כתב, שלמעשה למרות שהלכה כט"ז, מנהג העולם כרמ"א. ובפיקוח נפש שאין בו בהילות, כגון בטיפול קבוע שידוע מראש שצריך לעשותו, דעת הרה"ג ניסים קרליץ (חוט שני חלק ד פרק ט ס"ק כא) שלא נחלקו בכך הרמ"א והט"ז, ולכל הדעות יש לעשותו לכתחילה על ידי נכרי בפיקוח ישראל. וכן מתבאר מהמשנה ברורה בכמה מקומות (עיין סימן רעח ס"ק ב; סימן שכח ס"ק כח ובביאור הלכה על סעיף טו ובס"ק סב), אבל מפני שיש חשש פיקוח נפש בבדיקות דם לחולי סוכרת מסוימים, כפי שהזכרנו, בוודאי שלא יחפש אחר גוי או קטן, כיוון שיכול לבוא לידי רפיון בבדיקות מפני הטורח, כמבואר בשולחן ערוך (אורח חיים שכח, יב), וכך פסק הרה"ג שמואל וואזנר והרה"ג ניסים קרליץ (מכתבם פורסם בחוברת 'זכרנו לחיים' תשע"ה, בנושא סוכרת נעורים ויום הכיפורים), וכן בשמירת שבת כהלכתה (פרק לח ס"ק ב). כמו כן יש לציין את מה שכתבנו בעמוד 23 שאם הפעולה הנצרכת לחולה מוגדרת כאיסור דרבנן מספיק יהיה למעט בשינוי, אם אפשר, גם במקום שיש גוי (ועיין מה שכתבנו בהערה 21 ו-87). ועיין עוד לקמן אם מותר לקטן לבדוק סוכר לאביו או לאמו כשין גוי.

[17].  וסדר העדיפויות: גוי, ואחריו קטן (ועדיף בקטן שלא בנו. ועיין בהערה 124 מה שכתבנו בזה), ואחרון ברשימה הוא לעשות כן בשינוי (עיין בשולחן ערוך אורח חיים סימן רסו, ובתורת היולדת פרק ה סעיף א). ולדעת כמה פוסקים שינוי עדיף וכמו שכתבנו. ועיין בהערה 21 אם חולה שאין בו סכנה גם כן צריך למעט באיסורים.

פוסק: הרב אליקים בנימין ונגר

ספר: סוכרת והלכותיה

מקור: שבת עמודים 43-55

הלכה למעשה יש להתייעץ עם מורה הוראה

חפשו עוד ב: שבת

חזרה לדף הקודם
הרשמה להלכה יומית
שם:
דוא"ל:
שליחה