חיפוש

חיפוש עפ"י נושאים:

חיפוש חופשי:

שאלה:

האם מותר לאכול פירות יבשים בפסח?

תשובה:

מנהג אשכנזים שלא לאכול פירות יבשים בפסח, אולם מנהג הספרדים ובני עדות המזרח להקל באכילת פירות יבשים בפסח אולם עליהם להזהר שלא לקנות בוטנים ואגוזים קלויים הנמכרים בשוק אם אין עליהם השגחה מיוחדת לפסח מאחר וידוע שמערבים קמח במלח.

פוסק: הרב עובדיה יוסף

ספר: חזון עובדיה

מקור: חלק ב' עמוד סו, הובא בהלכה יומית של מרן

תשובה נוספת:

אכילת פירות יבשים בפסח

באשר שאלתני האם מותר לאכול בפסח פירות יבשים? 

הרמ"א (תסז, ח) כתב בעניין הפירות יבשים: "ותאנים יבשים וענבים יבשים שקורין רוזינ"י גדולים או קטנים, תלוי במנהג המקומות, כי יש מחמירים שלא לאכלן ויש מקילין. ולכן נהגו במדינות אלו להחמיר שלא לאכול שום פירות יבשים, אם לא שידוע שנתייבשו בדרך שאין לחוש לחמץ" (וכן איתא בדרכי משה תסז, סק"ה בשם מהר"י ברונא).

מדברי השערי תשובה על האתר (סקי"ד) יכולים אנו ללמוד דזהו מפני החשש שהיו מפזרים בתנור קמח ללחם וחששו שמא נשאר שם[1] (עיין נודע ביהודה מהוד"ת עא. וכן משמע מהמשנה-ברורה סקכ"ז). וכן ציינו דהחשש הוא מהקמח הגהות מיימוניות (הלכות פסח ז אות י) והט"ז (תסז, סק"ז). ועפי"ז בתנורים שאינם מיועדים ללחם כלל, אלא לפירות יבשים בלבד, ובזה אין חשש לשאריות של קמח, יש מקום גדול להקל.

יתכן דהמציאות בעבר היתה שלא היו מקומות מסחריים שכל המכונות שלהם היו רק לפירות יבשים. ולכן כתב השערי תשובה (סקי"ד) ש"במדינת רוסיא בכל הגלילות אין נוהגין היתר לא בשזיפים שקורין פלוימי"ן ולא בתפוחים ולא באגסים יבשים כלל רק מה שנתייבשו בביתו ותנורו לשם חג הפסח... ". ועיין במשנה ברורה (סקכ"ו) דביאר דמה שנקטו תלוי במנהג המקומות, זהו מפני ש"יש מקומות שאין מפזרין עליהם קמח ומיבשין אותן בשמש" (וכ"כ הגר"א). ולכן סיים המשנה ברורה (סקכ"ח): "בדרך שאין לחוש לחמץ כגון שידוע לו שנתייבש בשמש או בתנור לאחר הכשירו". וכן כתב בכף החיים (תסז, סקס"ה): "אם ידוע שאין בהם חשש חימוץ כגון שנתייבשו ע"י ישראל ונזהר בהם מחמץ אין להחמיר בהם", וכיום זה ידוע מכשירים ומכינים את הפירות היבשים באופן שיש חשש (למעט תאנים). בשו"ת חתם סופר (אורח-חיים עט) היקל בפירות יבשים רק לחולה (שאין בו סכנה). 

בשולחן ערוך הרב (תסז, יז) הביא ג"כ חילוק זה, וזו לשונו: "נוהגין במדינות אלו שלא לאכול בפסח עד יו"ט האחרון של גליות כל מיני גרוגרות וצמוקין ושאר כל הפירות שנתייבשו לפי שדרך לפזר קמח על הגרוגרות בשעה שמייבשין אותן והצמוקין רגילין לערבם עם הגרוגרות בשעה שמייבשין אותן וכן שאר כל הפירות היבשים רגילין לפזר עליהם קמח וגם יש שרגילין ליבשם בתנור ופעמים שמייבשין בו לאחר שאפו בו לחם חמץ קב אבל אם ידוע שאין בהם חשש חימוץ כגון שנתייבשו על ידי ישראל ונזהר בהם מחמץ אין להחמיר בהם" וכ"כ בחמד משה (אולם לגבי קניה מנכרים עיין במחזיק ברכה תסז, סק"ג דהחמיר בפסח).

וכן הביא הדברים החיי אדם (כלל קכז, ב) ועיין בלשונו דחילק בין תאנים וצימוקים לשאר הפירות יבשים, כשידוע שהושגחו, ואלו דבריו: "עוד מנהג אבותינו שלא לאכול פירות יבשי' אם לא שידע בבירור שנתייבש בדרך שאין בו חשש חימוץ כגון שלא נתייבש בתנור שאפה בו חמץ כי אם לאחר הכשירו או בחמה, וכן מנהג אבותינו שלא לאכול תאנים יבישים וצמוקים בין גדולים או קטנים מפני שאומרים שמפזרין עליהם קמח בשעת תקונן... והטעם דחוששין שמא נדבק בהם קצת חמץ לכן אין אוכלין אותם... הכא דספק הוא שהרבה נתייבשו בחמה או אחר שהוסק התנור לכן נהגו ביש מקומות להקל ובמקומות אחרים נוהגין להחמיר גם בזה... ".

בקיצור שולחן ערוך (קיז, ד) כתב בהאי לישנא: "כָּל מִינֵי קִטְנִיּוֹת, אֲסוּרִים. וְכֵן כָּל מִינֵי פֵּירוֹת יְבֵשִׁים, אֲסוּרִין אֶלָּא אִם כֵּן נוֹדַע שֶׁנִּתְיַבְּשׁוּ בְּהֶכְשֵׁר עַל גַּבֵּי קָנִים אוֹ בְּתַנּוּר שֶׁהֻכְשָׁר לְשֵׁם פֶּסַח. אֲפִלּוּ תְּאֵנִים יְבֵשִׁים וְצִמּוּקִים בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים – אֲסוּרִין". לפיכך אם ידוע שנזהרו ואין בהם חשש חמץ מותר, וכן איתא בנטעי גבריאל (הלכות פסח ח"ב לט, ב). ובפרט שכיום ישנם כשרויות מהודרות לפסח על החבילה של הפירות יבשים דיש להקל (אך לקנות פירות יבשים הנמכרים בשקים פתוחים, נ"ל דאין ראוי לקנות הכי לפסח), דהרי בזה מוכח שהוקפדו כל הנהלים של הכשרות. וכן כתב להתיר בספר יסודי ישורון (ו עמוד ריח) וזו לשונו: "בפירות יבשים שידוע שאין בהם חשש חימוץ, כגון שנתייבשו ע"י ישראל ונזהר בהם מחמץ אין להחמיר בהם" (וע"ע בספר הלכות חג-בחג פסח עמוד רכג דהתיר "בהכשר מוסמך בכל תהליך היצור והאריזה").

אף שבקיצור שו"ע ילקוט יוסף (תסז) כתב כי "פירות יבשים כגון צמוקים שזיפים גרוגרות משמשים וכיו"ב, אחינו האשכנזים נוהגים בהם איסור, אלא אם כן לצורך חולה שאין בו סכנה, שאז מתירים. אבל מנהג הספרדים ועדות המזרח להקל בהם ולאוכלם בתוך הפסח, אך יש להיזהר מאד מתערובת קמח בתאנים מיובשים" (חזון-עובדיה על הלכות פסח). דעתנו להקל לאשכנזים במציאות של ימינו (ויודע אנכי כי בשו"ת קול מבשר א, עח התיר לבשל פירות יבשים רק בשביעי של פסח שחל בערב שבת, לצורך שבת).

אולם לגבי תאנים ראוי להחמיר, וכתב בבית יוסף (תסז): "ונכון ליזהר מלאכול תאנים כי אם מאותם שאין בהם חשש עירוב סולת". ובדרכי משה (סק"ד) כתב כי המנהג שלא לאכלן. וכן פסקו לאסור התאנים בשו"ת יד אהרן (טז אות ת) והנטעי גבריאל (ח"ב לט, ב). וכבר כתב המשנה ברורה (תסז, סקכ"ו) שבתאנים יבשים ישנו חשש שמפזרים עליהם קמח בשעה שמייבשים אותם. ומה שאיננו אוסרים צימוקים, על אף שבעבר אסרו (שו"ת מהרי"ל כה. מהרי"ל הלכות מאכלות אסורות בפסח עמוד קלג. הלכות ומנהגי מהר"ש מז. מגן-אברהם תסז, סק"ח ועוד), כיוון שבעבר בשעה שהיו מייבשין את הצמוקים היו רגילים לערבבם עם התאנים, מה שאינו נעשה היום.

כמו כן, ידוע דיש הלוקחים לעשיית חרוסת[2] צימוקים ותמרים ועוד, ולא שמענו בזה דהחמירו בקנייתם כאשר יש כשרות מהודרת על החבילה.

אחר שסיימתי לענות את התשובה, ראיתי שכתב בעניין זה בשו"ת משנה הלכות (ה, קח), וב"ה שזכינו לכוון לדעת גדולים, ואלו דבריו:

מה ששאל מה דין הפירות מבושלים שמוכרים בפחים... וכן בצימוקים ושאר פירות היבשים אם צריכים לחוש שיש בהם תערובות איסור אע"פ שלפי הרשום על הקופסאות לא משמע כן וכן הנוגע לאגוזים ובטנים שמוכרים קלופים.

ולפענ"ד דלענין פירות יבשים מעולם לא חששו משום חשש תערובת איסור וחסידים וצדיקים מעולם נהגו לקנות מעכו"ם פירות יבשים בלי שום פקפוק...

ואפילו בפירות יבשים מעכו"ם לפסח שנהגנו איסור ע"פ פסק הרמ"א (תסז, ח) שהמנהג במדינות אלו להחמיר שלא לאכול בפסח פירות יבשים אם לא שידוע שנתייבשו בדרך שאין לחוש לחמץ ביו"ט האחרון נהגו לאכלן ועיין במג"א (שם, סק"ח) ובפמ"ג (במ"ז סק"ז) ובא"א (סק"ח) ובש"ע הגרש"ז (סי"ח) דבקונים פירות יבשים יש חשש שמא יבשם העכו"ם עם לחם חמץ בתנור (שכן הי' דרכם באלו המקומות ובאותו הזמן) ובלעו מן התנור של חמץ וגם שמא נגע בתנור בלחם חם ועיין ח"ס א"ח ובתש' הגרע"א בענין זה.

וזה זמן רב שנשאלתי בפירות יבשים במדינה זו אשר ידוע שאין זה דרכן פה ליבש פירות בתנורי אפי' שאופין בו פת או סתם חמץ אלא יש להם מקומות ליבוש הפירות אי מותרים לפסח והגם שמיראי הוראה אני ואיני רוצה להתיר בפרהסיא לרבים מה שרבינו הרמ"א והבאים אחריו אסרו מ"מ הרי הם נתנו טעם לדבר וכיון שבטל הטעם בטל המנהג ולכן מי שנוהג לאכול פה מפירות יבשים אין לקראו ח"ו בכלל פורץ גדר ויש לו על מה לסמוך כי כפי המבורר אצלי רובא ככולו נראה דאין חשש על הפירות משום חשש חמץ ובפרט כי כל הפירות באים מכורכים משעת עשיה ולא נגע בו אדם לאחר שהונחו בהקפסאות ודאי אין בהם שום חשש מדינא. והמחמיר לעצמו קדוש יאמר לו אבל לא לאחרים.

 

 



[1] בפירות יבשים אין את החשש של הפיצוחים שמא יתבלבל עם קטניות.

[2] התוספות (פסחים קטז, א ד"ה 'צריך לסמוכיה') כתב: "ובתשובת הגאונים מפרש לעשות חרוסת בפירות שנדמה לכנסת ישראל בשיר השירים תחת התפוח עוררתיך כפלח הרמון התאנה חנטה אמרתי אעלה בתמר אגוז אל גנת אגוז ושקדים על שם ששקד הקב"ה על הקץ" (וכ"כ הרוקח סי' רפד).  

פוסק: הרב אלחנן נפתלי פרינץ

ספר: שו"ת אבני דרך

מקור: כרך י

הלכה למעשה יש להתייעץ עם מורה הוראה

חפשו עוד ב: פסח

חזרה לדף הקודם
הרשמה להלכה יומית
שם:
דוא"ל:
שליחה