חיפוש

חיפוש עפ"י נושאים:

חיפוש חופשי:

שאלה:

האם מותר לעשות צנימים בשבת?

תשובה:

מותר להכין צנימים בשבת כיוון שהלחם ראוי לאכילה ואין אפייה אחר אפייה.

פוסק: הרב יצחק יוסף

ספר: שו"ת הראשון - לציון מכתבי הלכה - בעריכת הרב עבדיאל ישראלי ותלמידים

מקור: חלק א סימן לד

תשובה נוספת:

הכנת טוסט בשבת

האם מותר להכין בשבת טוסט, היינו לקחת לחם פרוס ולהניחו על גבי פלטת שבת ועליו להניח פרוסת גבינת צהובה?

מצד הלחם: לגבי הנחת הלחם על גבי פלטת השבת ישירות, בלי שיהיה כלי ע"ג כלי. מצינו שישנם פוסקים המתירים כישכיל עבדי ובעל היביע אומר ועוד פוסקים. וכן, ... פוסקים אשכנזים רבים הקלו בכך. וממילא מי שמתיר בכל שבת על הפלטה להניח אוכל לכאורה הוא הדין דיוכל להניח את הלחם.

צנימים: אלא דיל"ע לגבי עשיית צנימים בשבת. מצד אחד מצינו שהתירו לעשות צליה אחר אפיה (וכן אפיה אחר אפיה כמובא במשנה ברורה שיח, סק"מ), ולכן הותר להניח לחם בכדי שיהא טרי ופריך יותר. אולם לגבי עשיית צנימים יש שהחמירו מפני שיוצר טעם חדש, ואבאר.

כידוע מובא ברמב"ם (שבת ט, ו) ובשאר האחרונים, וכן במשנה ברורה (שיח, סק"א): "כללו של דבר בין שרפה גוף קשה באש או שהקשה גוף רך ה"ז חייב משום מבשל". ואמנם יש שביארו דדין זה אינו שייך באוכלים והכי דעת שו"ת רב פעלים (ב, נב) וכן כתב בדעת תורה (שיח). אולם יש החולקים ומבארים דכלל זה שיך גם במאכלים. אלא דבלחם יש יותר מקום להחמיר שהרי נהנה מטעם חדש (שו"ת שואל ומשיב תליתאה ב, כ. כף החיים שיח, סקע"ח בשם שו"ת אורח לצדיק). וכן כתבו השמירת שבת כהלכתה (א, עא) והמנוחת אהבה (ח"א י, מט ובהערה 154) לאסור עשיית צנימים בשבת.[1] וכבר כתב הפרי מגדים (משבצות-זהב שיח, סק"ז) לאסור צליה אחר אפיה (כיון שמקבל טעם חדש).

אולם יש לציין כי יש המקילים (הגר"ע יוסף זצ"ל) לעשות צנימים, והכי הובאו דבריו בחזון עובדיה (שבת ח"ד עמוד רצ), בהליכות עולם (ח"ד פרשת בא אות י) ובשו"ת יחוה דעת (ג, כב). וכן התיר בשו"ת בית אבי (א, סב) וביאר דאין צליה אחר אפיה. וע"ע בשו"ת נשמת שבת (שיח, כו), בספר אשמרה שבת (א עמודים קכז-ח) ובחוט שני (שבת ח"ב עמוד קצא). ולפי זה יש לדון בעשיית טוסט בשבת רק לפי השיטה הזו המקלה להכין צנימים (וע"ע במנחת-אשר שבת סי' סח).

הגבינה הצהובה: לגביה, בתחילה חשבתי דשאלתנו היא האם יש צליה ואפיה אחר בישול וכדומה (כלומר האם אחר שהגבינה צהובה בושלה מותר להופכה כעת למצב אחר). כלומר, האם שינוי מהותי בטעם המאכל אסור בשבת גם אם כבר נתבשל (או נאפה או נצלה), או כיוון שעבר כבר צורה אחת של בישול – שוב אין בישול אחר בישול (לפחות בדבר יבש). ובזה כידוע נחלקו הראשונים. האבי עזרי, הראבי"ה, המרדכי ורוב הראשונים הקלו, ומכיוון שהמאכל כבר עבר ממצב חי למצב מבושל (או צלוי וכו'), אין בו עוד איסור בישול. וכן פוסק בשו"ת יחוה דעת (ב, מד) ובמנוחת אהבה (ח"ב י, כו). אולם הר"א ממיץ ביראים (רעד) כתב להחמיר בזה ושאסור לשנות את מהותו מצלוי למבושל מפני שזה נחשב כבישול חדש.

השולחן ערוך (שיח) הביא את שתי הדעות, דעת היראים בשם 'יש מי שאומר' ודעת המרדכי בשם 'ויש מתירים'. הרמ"א (שיח, ה) כתב להחמיר, וכן נהגו בני אשכנז (אולם המהרש"ם היקל אף לאשכנזים). אמנם בדעת המחבר נחלקו פוסקי ספרד. הבן איש חי (פרשת בא אות ו), כף החיים (שיח, סקע"ח) בשם אורח לצדיק, ובשו"ת אור לציון (ח"ב ל, ו) כתבו להחמיר לכתחילה (אמנם הגר"ע יוסף כפי שהבאנו לעיל היקל בזה. ועיין בדבריו שמנה את כל פוסקי הספרדים שכתבו להקל ולהחמיר. וכן שנה זאת גם בלוית-חן סי' מט). ובדיעבד כולי עלמא מודו שאין להחמיר כמובא במשנה ברורה (שיח, סקמ"ו).

כמו כן, בעניין הפיכת דבר קרוש לנוזל, כתב המשנה ברורה (שיח, סק"ק): "אינפאנדא וכו' הוא פשטיד"א הנזכר בכמה מקומות והוא פת כפולה הממולא בחתיכות שומן ונותנו שם כדי לחממו והטעם שמותר דכיון שהוא יבש אף שנצטנן לא שייך ביה בישול עוד וכמ"ש בסט"ו (שו"ע או"ח שיח, טו) ואע"פ שהשומן חוזר ונימוח מ"מ מקרי יבש כיון שבשעה שנותנו לחממו לא נמחה עדיין". כלומר, דינו כתבשיל שאינו נוזלי ומותר לחממו, וכן איתא בכף החיים (שיח, סקקנ"ח). אולם מנהג האשכנזים לכתחילה שלא לחמם, כיוון שהתרומה והרא"ש סוברים שלכתחילה אין לעשות פעולה שתגרום למאכל להפוך ממוצק לנוזלי, מפני דזה כעין הולדה של דבר חדש (כמובא ברמ"א שיח, טז). אולם עדיין יש מקום להקל בזה ע"פ הבית מאיר (שיח, טז) שחידש שדבר שניתן לאוכלו כמות שהוא, לא שייך מוליד (וע"ע בשמירת שבת כהלכתה א, מג והערה קכז).

אלא שאחר שבדקתי עם האחראי על הנדסת הגבינה הצהובה (ללא חומר משמר של תנובה), התברר לי כי יש פסטור של החלב וההכנה של הגבן. שלב ראשוני זה נעשה בטמפרטורה של בערך שלושים מעלות. וממילא כיצד יהא ניתן להתיר. שהרי כדי שדבר יחשב מבושל הוא צריך לעבור תהליך של בישול (היינו ביד סולדת), וזה צריך להיות מעל ארבעים מעלות.

בשו"ת מנחת שלמה (א, צא אות ח) היקל הגרשז"א שעד 45 מעלות זה לא יד סולדת. ובשו"ת אגרות משה (אורח-חיים ב, עד אות ג) החמיר מ 43 מעלות. ועיין בספר ארחות רבנו שהביא בשם החזו"א שיש להחמיר מעל ל 40 מעלות שהוא ספק יד סולדת (וכ"כ הגר"ב זילבר בספרו ברית-עולם במלאכת אופה אות צב). ועיין בשו"ת אגרות משה (הנ"ל) שאין וודאי יד סולדת (כלומר, אין להקל שנקרא מבושל) עד 71 מעלות [ואגב, באגרות משה (יורה-דעה ב סו"ס נב) כתב לגבי יין נסך שאין להקל שהוי כמבושל עד לפחות 79.4 מעלות]. ואמנם יש מקילים שמעל 50 מעלות חשיב לודאי יד סולדת. ועיין בשו"ת אור לציון (ח"ב, ל, יב) שיש להחמיר בין 40 מעלות ל 80 מעלות. וע"ע בשו"ת מהרש"ם (א, קצז) שכתב שכל שאם האדם יכול לאוכלו או לשתותו בבת אחד לא מיקרי יד סולדת בו. וע"ע בזה בשו"ת יביע אומר (ג, כד, אותיות ד-ו). ופשיטא מכאן ש-30 מעלות ודאי לא הוי מבושל (ובחוש אנו יודעים שאדם יכול להחזיק את אצבעותיו בתוך מים בחום 30 מעלות מעל לדקה).

אלא שמתברר לאחר בירור מעמיק כי לפני שעושים את הפיסטור בשלושים מעלות, לוקחים חלב מפוסטר וממנו מכינים את הגבינה צהובה, הפיסטור נעשה בשבעים מעלות, ורק לאחר מכן מורידים את החום לשלושים מעלות ואז מכניסים לתוכו כל מיני אינזמים ומתחיל תהליך ההתגבנות. ומצינו מחלוקת גדולה בפוסקים כיצד מתייחסים לפיסטור. הגר"נ קרליץ (חוט שני ב עמוד קסד) והגרי"ש אלישיב (שבות יצחק, דיני בישול וגדריו עמוד רעא) כל בישול של מאכל מפוסטר איסורו מהתורה. אולם יש הסוברים פיסטור נחשב למבושל כל צרכו, וכן דעת הגרשז"א (שמירת שבת כהלכתה א, סד והערה קצח), הגרמ"פ (אגרות-משה אורח-חיים ד, עד בישול ו) ושבט הלוי (י, סד).  

ואף שיש בזה מחלוקת, נראה שישנה בעיה נוספת והיא כיצד יניח את הרסק עגבניות, דבזה פשיטא שעובר על איסור בישול.             

לאור זאת נראה שכיוון שישנו ספק (דאורייתא) אם הגבינה צהובה מיקרי מבושל, אין לעשות טוסט עם גבינה צהובה על הפלטה בשבת.[2] ולסוברים דפיסטור הוי כמבושל, למי שמיקל להכין צנימים בשבת יוכל להכין טוסט, היינו להניח על הלחם את הגבינה הצהובה, אך בלי רסק עגבניות.  

 

 

 



[1] ואף די"א דיש בזה מכה בפטיש (שו"ת רב פעלים ב, נב), רבים סוברים שאין מכה בפטיש באוכלין (ועיין בזה בביאור-הלכה שיח ד"ה 'והדחתן'. ובלוית-חן סי' מה).

[2] ואמנם ראיתי כי בשו"ת ויזבח אלקנה (ג אורח-חיים יא) כתב להקל בהכנת טוסט בשבת. וצע"ג על דבריו. והסתמך בדבריו על משפט אחד בשם הגר"י רצאבי. אולם יש לעיין היטב במה הוא דיבר. ולאחרונה יצא שו"ת עולת יצחק (ג, צו) ושם דן בהמסת חמאה על גבי כובאנה, אלא שהדגיש בתחילת דבריו שהחמאה הקרושה מבושלת (ע"פ דבריו בשו"ע המקוצר הלכות בישול בשבת נו, יג). אולם הכא בגבינה צהובה היא אינה מבושלת כלל.

וע"ע בקובץ הלכתי של תנובה בחוברת בנתיב החלק ה, במאמרו של הגרי"צ רימון בדין חימום גבינה צהובה בשבת (עמודים 54-70), שכתב: "למעשה, כיון שמדובר בספק דאורייתא (ע"פ דין השואל ומשיב), נראה שיש להחמיר ולא לשים גבינה צהובה שאינה מבושלת על גבי פלטה בשבת" והוסיף שם בהערה 29: דיש להוסיף לכך את השיטות הסוברות שאמאכל מפוסטר אינו נחשב למבושל כל צרכו. עיי"ש באריכות דבריו בטוטו"ד.

פוסק: הרב אלחנן נפתלי פרינץ

ספר: שו"ת אבני דרך

מקור: כרך יב

הלכה למעשה יש להתייעץ עם מורה הוראה

חפשו עוד ב: שבת

חזרה לדף הקודם
הרשמה להלכה יומית
שם:
דוא"ל:
שליחה