בתקופה זו נעשים נסיונות על ידי אויבנו לפגוע בנו. מצוה לאדם המותקף להציל את עצמו או את האחרים על ידי פגיעה בתוקף. הפגיעה בו צריכה להיות מכוונת לאברי התוקף, ואם אין  צורך בכך, יש להמנע מלהרגו במידת האפשר.
אם התוקף ברח או נפצע אין לפגוע בו מעבר לכך, וסמכות הענישה תמסר לבית הדין.
אם התוקף נהרג  תוך כדי הצלה או מרדף אחריו, אם הרגו במזיד ולא  מתוך חוסר זהירות  אזי על ההורג  לעמוד לדין.
במצב של מלחמה, יש מקום לתת בידי המתגונן מרחב פעולה גדול יותר, ולהתיר לו הריגת התוקף גם אחרי בריחתו כדי למנוע ממנו ומחבריו אפשרות לתקיפה נוספת.