• חיילים הנמצאים במלחמה: לפי הספרדים אם אשתו (או אחד מבניו) מדליקים הוא אינו צריך להדליק (עיין שו"ע תרעא, ב. שו"ת יביע אומר ה, יז אות ד). לפי האשכנזים (רמ"א תרעא, ב) שכל אחד מדליק בפני עצמו, יכול החייל להדליק בברכה, ובתנאי שזהו מקום הראוי להדלקה.
• במציאות המלחמה בעזה, בו חיילים שוהים בטנק שעות ארוכות, והטנק משמש כדירתם, יכולים להדליק נרות חנוכה בטנק בברכה (אף אם בשעת האכילה אוכלים מחוץ לטנק). ומטעמי בטיחות ידליקו פנס. וידליקו את הפנס, רק אחר שהניחו אותו במקום הראוי שבו מדליקים בטנק (עיין הליכות-שלמה פי"ג ארחות-הלכה 12 עמוד רס. שלמי-מועד עמוד ר. שו"ת מים ההלכה ח"א עמוד קצט. ירחון האוצר פד עמוד כח ואילך). וכן התירו שידליק פנס (לנרות חנוכה) בשעת הצורך הגריש"א (קונטרס הליכות והנהגות עמ' יד. קובץ-תשובות ג, קג. פניני-חנוכה עמוד קמז), בשו"ת אור לציון (ח"ד מד, א) ועוד. וכן ראיתי דגם בילקוט יוסף (חנוכה סוף עמוד ר) כתב "רק"מ הסגורים ויש להם תקרה, יש לברך בתוכם". אולם, אעיר כי אם יש אפשרות להשיג לתוך הטנק חנוכיה חשמלית העובדת עם חוטי-להט זה עדיף מפנס (דהוי ניכר דהוא חנוכיה. וכן ציין בספר פס'י תשובות תרעג הערה 7).
• חיילים במלחמה בעזה המשתלטים על בית, וישנים שם במהלך הלילה, יכולים לברך שם על נרות חנוכה, אף שאין מזוזה בדירה (אולם אם מיירי בחייל ספרדי, שמדליקים עליו בביתו, לא ידליק שם). סביר להניח שבגלל הוראות הבטיחות תצטרכו להדליק בתוך הבית. במידה ותהיה הפסקת אש, תדליקו בפתח הבניין בצד ימין, כיוון שאין שם מזוזה [כמבואר בשו"ע (תרעא, ז). משנ"ב (סקל"ד). הליכות שלמה (יד, ג)], וזאת בתנאי שיש חיילים בבתים או במבנים סמוכים.

אך אם נמצאים החיילים בעזה באזור בו אין שם יהודים (חיילים). אזי אין שום עניין לשים את החנוכיה מחוץ לבית, דהרי לדינא, אין פרסומי ניסא לנכרים (שו"ת אגרות משה או"ח ד, קה, אות ג ע"פ שער הציון תרעב, יז. שו"ת להורות נתן ד, סג. שו"ת תשובות והנהגות ז, פד אות ז. וכ"כ גם בעל המנחת אשר בקובץ דרכי הוראה ז. ולא אכחד לציין דיש שסברו דיש פרסומי ניסא אף לנכרים ובהם שו"ת התעוררות תשובה ג, תנז. וע"ע בשו"ת קנין תורה ח, לד).

• חייל נשוי שנמצא במלחמה ביום הראשון של חנוכה -  (ואשתו מדליקה חנוכיה בביתם בברכה גם עבורו, כיוון שאינו יכול להדליק), וקיבל החייל שחרור לשבת (יום שני של חנוכה). בערב שבת יברך החייל הנשוי שלוש ברכות, היינו דיברך גם את ברכת שהחיינו אפילו שאשתו בירכה ביום הראשון (דאף שיצא בהדלקת אשתו, לגבי שהחיינו כיוון שלא עמד שם לא שייך בו שומע כעונה).

ואציין דמצינו מחלוקת גדולה בפוסקים אם הבעל יכול לברך ביום השני שהחיינו אחר שביום הראשון אשתו בירכה שהחיינו. והכי העלו דיברך שהחיינו הב"ח (תרעו), הפרי חדש (תרעו, א), האליה רבה (תרעו, סק"ה), האשל אברהם בוטשאטש (תרעו), הבגדי ישע (תרעו), שו"ת שואל ונשאל (א, יג), שו"ת רבבות אפרים (ו, תי), החזון עובדיה (חנוכה עמוד קלח), הילקוט יוסף (חנוכה תרעו, טז עמוד מד) וכן משמע גם משו"ת שבט הלוי (ד, סה). וכ"כ גם בקובץ מנחת שאול (הלכות חנוכה). ולא נעלמו מעיני דעת החולקים המגן אברהם (תרעו, סק"ב), הכנסת הגדולה (שכנה"ג הגה"ט אות ב) והמשנה ברורה (תרעו, סק"ז), בספר מצוות נר חנוכה (עמודים עח ותמג) ועוד. ואגב, בכדי לצאת מספק, יברך על פרי חדש. אך אם אין לו פרי חדש, יברך בכל זאת שהחיינו על ההדלקה (ספר אשרי-האיש ח"ג עמוד רנז).

אגב יש שרצו (עיין שו"ת מגדנות אליהו א, צא) להעמיד את המחלוקת האם אשתו פוטרת גופו או רק ביתו. דלב"ח ודעימיה פוטרת רק ביתו. ואילו למג"א פוטרת האשה גם גופו.