א. חיוב תרו"מ בפירות ומוצרי מזון שנרכשו בחנות או בשוק - כאמור, מעיקר הדין חובת הפרשת התרו"מ חלה על המגדל.[1] כיוון שלא כל המגדלים מקפידים על הלכה זו, אין לפירות המגיעים לשוק חזקה שהם מעושרים. אשר על כן, מומלץ מאוד להתרגל לעשות את עיקר הקניות בחנות שבה יש השגחה מסודרת גם בתחום זה. בקנייה אקראית בחנות ללא פיקוח, חובת ההפרשה חלה על הקונה.

בחנויות ובדוכנים לממכר פירות וירקות שיש עליהם השגחה, יופיע בדרך כלל השילוט הבא: "הופרשו תרומות ומעשרות...", וחותמת של הגוף נותן הכשרות. לעתים יהיה גם פירוט של תאריך ההפרשה ושם ה"משגיח".

בחנות שאין בה השגחה כזו, לא ניתן להסתמך על כך שעל ארגזי הפירות יש חותמת שהופרשו מהם תרו"מ, כיוון שמקובל מאוד בשוק לעשות שימוש חוזר בקרטון ובאריזות אחרות, כך שהחותמת על האריזה אינה מעידה בהכרח על תכולתה הפנימית, אלא אם כן יש בה תאריך עדכני ליום קניית הפירות או ליום הקודם.

כשקיים ספק אם הפירות מתוקנים כראוי, יש להפריש מהם תרו"מ ללא ברכה. זו הדרך הנהוגה במקרי הספק. יש החוששים ומפרישים תרו"מ גם מפירות שיש עליהם השגחה, מחשש לתקלות שונות הקורות מעת לעת, אך מעיקר הדין אין צורך לחשוש למקרים חריגים, ולפיכך ניתן לסמוך על כל סימון כשרות אמין המעיד על כך שהופרשו תרומות ומעשרות.

לא רק פירות וירקות הנאכלים כמות שהם חייבים בהפרשת תרו"מ, אלא כל מוצר המכיל תוצרת חקלאית שגדלה בארץ, כגון: ריבות, אבקות מרק, מאפים, ממרחים וכדומה. כמובן שמוצרים כאלה אשר מופיע עליהם סימן כשרות, הוא כולל גם את ההשגחה על הפרשת תרו"מ. לעתים נותני הכשרות מוסיפים במפורש התייחסות לנושא זה, כגון: "נקי מחשש טבל" או "הופרשו תרו"מ", אך די גם בציון כשרות ללא תוספת זו.

ב. חיוב תרו"מ בפירות שגדלו בגינה הפרטית - פירות שאדם מלקט מגינתו, או שקיבלם מאדם שגידל אותם והוא אינו מפריש תרו"מ, חייבים בתרו"מ.

אם קיבל פירות והוא אינו יודע מה מקורם, אם הם מגידול פרטי או שנרכשו במקום שמפרישים מהפירות תרו"מ, יפריש בלא ברכה. בפירות מגינה פרטית מובן שעליו לברר שאין בהם חשש לאיסור אחר, כגון: בפירות העץ – איסור ערלה; בענבים – גם איסור כלאיים. (להלן עמ' יבואר כיצד צריך לנהוג בעת קנייה בשוק בדוכנים שאינם מושגחים לעניין ערלה וכלאיים).