הנמצא בבידוד אך אין לו תסמינים כלל, יצום כרגיל. וכן מי שהיה חולה בנגיף, והבריא, אף שהוא קצת חלש יצום כרגיל.  הנמצא בבידוד ויש לו כאבי שרירים וקצת שיעול, יתחיל לצום, ויהיה עירני לעצמו, אם מרגיש חולשה יתירה וכאבי ראש, ישתה ביום ליטר מים לשיעורין כפי הדין. ואם הוא מעל לגיל 45 ,או שיש לו מחלות רקע, ומשתעל, או שיש לו כאבים בשרירים, יוסיף גם אכילה לשיעורין.  הנמצא בבידוד ויש לו שיעול חזק ומשמעותי, או קשיי נשימה, לא יתחיל לצום כלל, אלא מיד בבוקר ישתה מים לשיעורין. ואם הוא מעל גיל 45 או עם מחלות רקע, אזי גם יאכל לשיעורין. מי שנדבק בנגיף, ויש לו רק תסמינים של איבוד ריח וטעם, יצום כרגיל.  מי שנדבק בנגיף, ויש לו חום, חולשה משמעותית, שיעול, או כאבי פרקים, ונפל למשכב, או שיש לו קשיי נשימה, בזה יש חשש שמא יכבד עליו חוליו ויבוא לידי סכנה, כפי שקרה במקרים רבים, ולכן הוא פטור מלהתענות, אבל ישתה ויאכל לשיעורין , בפרט אם הוא מעל גיל 45 או בעל מחלות רקע.  מי שנדבק בנגיף ולאחר שלשה ימים כבר עבר החום ומרגיש כמעט כאחד האדם מלבד חולשה, יתענה כרגיל. ואין לזה קשר אם חזר לו חוש הריח וחוש הטעם או לא, שאין זה משנה לענין הצום, וכל מה שקובע זה החום, שיעול, ומה שנפל למשכב, או שסובל מקשיי נשימה. אך אם ירגיש גרוע ביותר במהלך הצום יאכל פחות מכשיעור.