אסור לאדם שתיהיה לו תרעומת והקפדה על חברו ללא סיבה מוצדקת. "הנרגן" הוא אדם שדרכו להתאונן ולהתרעם וימצא תמיד תואנות על השני,  אף על פי שחברו בכלל נהג בתומו ללא כוונה להרע.
מכאן שההיתר להתרעם הנו רק שחברו גרם לו היזק במזיד או בפשיעה. כאשר תרעומת מותרת, הרי אזי הנפגע  רשאי לדבר עם הפוגע ולבוא עמו בטרוניה על מעשיו, מדין הוכח תוכיח כאשר המטרה שיהיה בניניהם הבנה ופיוס והבעיה תפתר. אגב, לולא שהתערומת מותרת במקרים מסויימים הרי אז היה נכשל ב "לא תיקום ולא תיטור".