לעיתים רבות תלמידים מבקשים מרבם שיחה אישית, שיחה שבה הם חושפים מאורחות חייהם ומהקשיים אשר קיימים אצלם בעבודת ה'. ויש לדעת כי אין היתר לרב לגשת ולהעביר את השיחה לאחרים (אלא א"כ מיירי בפיקוח נפש שבו חייבים לקבל עזרה ממומחים, כגון: התעללות שעברו, סכנת אובדן וכדו'). דין זה נאמר בגמרא במסכת יומא (ד, ב), וזו לשון הגמרא: "מניין לאומר דבר לחבירו שהוא בבל יאמר עד שיאמר לו לך אמור, שנאמר: 'וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר' ". וביאר המאירי (שם) "למדנו דרך ארץ למי שאומר דבר לחבירו אע"פ שלא מסרה לו בסוד שהוא בבל יאמר אא"כ אמר לו בעל דבר שהוא אומר לו אותן הדברים בלך אמור והוא ענין אומרו נאמן רוח מכסה דבר כלומר דבר אע"פ שאינו סוד והולך רכיל מגלה סוד אע"פ שנאמר לו בסוד". ועיין בשו"ת בצל החכמה (ד, פד) שהעלה מכאן כי כל דבר שנאמר לאדם אחד לבד כדרך שאומרים סוד, אף שלא אמר לו שלא יגלה, הרי הוא בכלל האיסור.